לא…

אנחנו לא בפורים..

אבל הנושא הזה קצת מציק בכל פעם ובכל שנה בא הוא עולה מחדש..

הבה נפתח באמרה קצרה על כך שאין חולק על זה שצחוק הוא בריא לגוף בכלל ולנפש בפרט, צחוק אמיתי יכול לפעמים לשחרר מועקה שיכולה לשבת בתוככי הלב תקופה מאוד ארוכה…

אבל יש צחוק מזן אחר..

צחוק של ליצנות הנובעת מקלות הדעת ופיזורה, כמו שכותב רבינו הרמח"ל במסילת ישרים (פ"ה): "אך השני, הנה הוא קשה מאוד והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול, שקשה מאוד להימלט ממנו".

קחו את הליצן הזה לרגע ותכניסו אותו לתוך חברה מתוקנת קהילתית ואכפתית, ותנו כל היום למלא את פיו בדברי ליצנות, על שיעורי רב השכונה איך הוא היה דורש במקומו של הרב, על המוכר במכולת כמה הוא איטי בסידור המדפים, על הקופאית בסופר השכונתי…

תגידו את האמת: הליצן הזה ימצא לעצמו חברים?

ממש לא…

כי אדם ליצן מוגדר כאחד שצוחק על תורה ולא אכפת לו מה יאמרו אחרים, זה כלל וכלל לא מעניין אותו "הוא חי את החיים"..

אנשים תמיד יחפשו להתרחק ממנו כחץ וקשת, וישירות כשהם רואים אותו ברחוב לעבור לצד השני של הכביש בשביל לא להיתקל בשובב זה ובליצנותו..

אם כן הבה נגיע לדובדבן העיקרי:

מה קרה לקורח?

"פיקח היה", נכון, "עינו הטעתו", גם זה נכון!

אבל למה ליצור מחלוקת מאפס כי היה לך טענה למה לא החשיבו אותך?

אתה אדם בעל רציונל סוחף, מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות איתך ביחד בטענותיך על משה רבינו, טענות שהם לכאורה מוצקות, אך בפועל חסרות כל שחר, כמו הטענה על האלמנה שהיה לה שדה במדבר ומשה ואהרון ניטפלו אליה בציווי התורה ולקחו כל מה שרק היה אפשרי, בית מלא ספרים אז למה צריך מזוזה בפתח?, וטלית שכולה תכלת, ועוד טענות המוכרות לכל בר בי רב מספרי המדרשים.

והנה אומרת התורה הקדושה (טז,ג):

"ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

וכותב רש"י הקדוש: "רב לכם, הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה, כולם קדושים, כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה, ומדוע תתנשאו, אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברור לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלוקיך, כל העדה שמעו".

אתם לא היחידים!!!

והשאלה בעצם נשאלת מה היה מונח בליצנות הזאת של קורח? אתה לכאורה אדם חכם? מה הביא אותך להשתמש ברטוריקה האישית שלך למחלוקת של ליצנות והרס? הלא כבר גם כן אמרו חכמינו "ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות"?

וכתב בזה ר' חיים פרידלנדר זצוק"ל בספרו הנפלא "שפתי חיים" וזה לשונו:

"מאמר החכם: "ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות", הסביר הסבא מקלם כשמביאים מאה הוכחות מוצקות וחזקות שאי אפשר להפריך אותם , לא שייך לשכנע את האדם כנגד מאה ההוכחות, אמנם אפשר שליצנות אחת תפריך את כל ההוכחות, מאחר והלב אינו מתפעל ממאה התוכחות, כי הליצנות מכניסה לאדם קלות ראש, היפך הכובד ראש, שעל ידי הליצנות הוא מאבד את משקל הדברים ובכך הוא מרגיש שאין לדברים שום חשיבות, כמו שמביא בהמשך ששחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערווה אפילו שערווה הוא עוון חמור מאוד, אבל מכוח השחוק והלצון הוא מאבד את ההבחנה בחומרתם של הדברים, והוא הופך אותם לקלות דעת שאין שום משקל של חשיבות, נמצא שעל ידי קלות הדעת מאבדים את חשיבות הדברים ויקרותם, וממילא גם את כוח השפעתם".

ועכשיו אנחנו מבינים את הדברים לאשורם, קורח עם כל חכמתו "פיקח היה", מכוח הליצנות הזאת שהוא רצה לזרוע בעם ישראל לאבד את כוח ההבחנה, להכניס קלות ראש, "חשדו באשת איש",  דברים שאתם אומרים על אבי הנביאים שהוריד לכם תורה מן שמיא, עבר איתכם את עשרת המכות במצרים, קרע לכם את הים, זה מה שאתם מחזירים לו..

ליצנות?!

וזה החורבן הגדול ביותר, שאדם שומע שיעור תורה, אך עושה ממנו לפעמים מבלי משים, קלות ראש, הקלות ראש הזו גורמת לאדם לאבד את גרעין האמת שהיה אמור להיות מועבר אליך על ידי הרב מוסר השיעור, וממילא אין אפשרות שתהיה מושפע אמיתי מדברי התורה של הרב, ואתה עצמך יכול להפוך לליצן קטן מבלי שתרצה, ואחרים ישמעו את שיחתך וזה עלול להיגרר הלאה ללא כל כוונה.

וכמה יסוד זה חשוב אלינו לחיים, שאנחנו שומעים שיעור תורה או כרגע סיימנו שיחה עם חבר טוב תלמיד חכם, נבדוק בעצמנו, איך על ידי השיחה והדברים הללו אנחנו יכולים לשפר את החיים שלנו באופן תמידי בכל עת ובכל שעה, שחס ושלום לא להפוך לליצן קטן אפילו לר לא לרגע!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר מוקדש לרפואתו השלמה 

של בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו

וכן לרפואת הילד 

יונתן בן מרגלית הי"ו

בתושח"י